העידן פוסט-מודרני פירק את המשמעות של אוצרות האנושות – מסורת, דת, משפחה, ואידיאולוגיה פוליטית, אך לא הציע שום דבר חדש בתמורה. בריק הקיומי שנוצר, פורחות תנועות קיצוניות שדגלו בעיסוק מוגבר בשאלות של זהות, מגדר, מיניות, גזע וטכנולוגיה. ככה נולדו לוחמי הצדק החברתי, ונוצרה תרבות מוסרית חדשה אשר הפכה את שאלת הזהות לאמת המידה של האמת והצדק שעל פיה החלה להתנהל הציוויליזציה המערבית - וגרמה לה להשתגע. 

בספרו מעורר המחלוקת "מכת עדר" מתאר דאגלס מאריי כיצד הזהותנות החלה לעצב את האופן שבו אנו מתנהגים בעבודה, באוניברסיטאות, בבתי-הספר ואפילו בביתנו. מאריי שוב מוכיח כי הוא לא מפחד לחשוף את מה שאף אחד לא מעז להגיד: בחסות תרבות הזהותנות הפוליטיקה המודרנית הפכה לפוליטיקה של טירוף ופלגנות. הדמוקרטיה המערבית הליברלית אשר התאפיינה בדיון השואף לרציונליות ופשרה שינתה את פניו, ולוחמי הצדק החברתי הפכו את הבוז, ההשתקה ולעתים אף את האלימות לסטנדרט של פוליטיקה "צודקת".

אנשי הזהות מחלקיםאת העולם לקבוצות אינטרס אשר מופרדות על ידי מגדר, מיניות וגזע, ושנאבקות בינן לבין עצמן עבור השגת תיקוניים חברתיים, המתבטאים בשינויי שפה, אפלייה מתקנת, והפעלת משטרת פוליטיקלי-קורקט בלתי-רשמית (ולעתים אף רשמית) אשר דואגת להעניש את המתמרדים בתרבות הזהותנות בפיטורים, נידוי חברתי ואף פקפוק באנושיותם.

על אף הניסיון של לוחמי הצדק להציג את אלו המתנגדים להם בתור גזענים, שוביניסטים, שונאי הומוסקסואלים ונבלים, "מכת עדר" של מאריי מציע מכת נגד מרעננת ואמיצה. לעומת העוול המוסרי והפוליטי של תרבות הזהותנות, מאריי מציע פוליטיקה של הידברות, חופש ביטוי וערכים משותפים. בכך הוא לא רק מספק מפת דרכים לתרבות המוסרית של תקופתנו, אלא גם מציע לנו שפיות, איזון, ותקווה לעתיד.