"סוכני בורות מאת מארק לוין ממחיש, כמאמר הביטוי התלמודי, שסדנא דארעא חד הוא: ההטייה דומה משני צידי האוקיינוס, המוסר הכפול דומה, גם שירותי האתרוג בעודך ממתג את עיתונאי הצד השני כשופרות. אפילו הסכנה לדמוקרטיה דומה"
(מתוך ההקדמה שכתב עמית סגל למהדורה העברית של הספר)

התקשורת גוססת, זוהי עובדה. אמון הציבור בגופי התקשורת המסורתיים הולך ויורד, ובכל רחבי העולם אנשים מחפשים מקורות מידע אלטרנטיביים ואמינים יותר. המושג "אתיקה עיתונאית" נשחק עד דק.

זהו תיאור שאמור היה להתאים לסיפורה העצוב של התקשורת במדינות לא חופשיות כמו רוסיה, סין ותורכיה, בהן הממשל מפעיל את משאביו ואת יכולותיו האלימות בשביל לדכא את חופש העיתונות. לצערה של ארה"ב, ששמרה על ערך חופש העיתונות כערך מקודש במשך יותר ממאתיים שנים, היום זהו גם הסיפור העצוב של התקשורת שלה.

מארק לוין, פרשן פוליטי וסופר מוביל בארה"ב, מתאר ברב המכר "סוכני בורות" כיצד התקשורת האמריקאית התדרדרה לכדי בטאונים מפלגתיים ועלוני פרופוגנדה לא בעקבות התערבות ממשלתית מדכאת, אלא בשל הדיכוי שהיא החלה להפעיל על עצמה בעקבות אימוץ עיוור של תפיסות עולם פרוגרסיביות.

לאורך הספר, צולל לווין לשורשים ההיסטוריים של העיתונות האמריקאית, שקידמה בראשית ימיה את העקרונות הלא-מתפשרים של חופש המחשבה, הדעה והביטוי שהוזכרו בחוקה ובמגילת העצמאות, ולצד זאת הייתה שקופה מבחינת תמיכתה במפלגה פוליטית כלשהי.

אך בראשית העידן הפרוגריסיבי של המאה ה-20 התמונה השתנתה. העיתונות האמריקאית נצבעה בצבעים פוליטיים אך התקשטה ב"אובייקטיביות עיתונאית" שהגנה עליה מפני כל ביקורת. כך,  במהלך שנמשך כמה עשרות שנים, גופי התקשורת המובילים בארה"ב הזניחו את כללי האתיקה העיתונאית. הם קידמו במודע אג'נדה מפלגתית, הפעילו צנזורה עצמית, החרימו עיתונאים ומובילי דעה שחשבו אחרת, והרסו במו ידיהן בשם נאורות מדומה את עקרון חופש העיתונות עליו התבססו האומה האמריקאית והעולם החופשי.

----

הספר, שאת ההקדמה לו כתב עמית סגל, יצא לאור בעברית בחודש נובמבר 2020 ויישלח למנויי שיבולת, לפני שיגיע לחנויות ורשתות הספרים בתחילת 2021. הצטרפו עוד כמנויים, הבטיחו לעצמכם ספרים פורצי דרך שיגיעו אליכם עד הבית אחת לחודשיים וקחו חלק במהפכה הרעיונית של שיבולת! 

להצטרפות לחצו כאן